הקשבה פעילה מתחילה ברגע שבו מפסיקים להכין את התשובה ומתפנים להבין את האדם שמולנו. לא צריך להסכים עם כל דבר כדי להקשיב היטב; אפשר לתת מקום לחוויה של האחר, לברר למה התכוון ורק אז להוסיף את נקודת המבט שלנו.
השאירו פרטים ונחזור אליכם
להיות בשיחה, לא רק לשמוע אותה
כשמישהו מספר על יום קשה, על התלבטות או על משהו ששימח אותו, קל למהר לעצה או לסיפור דומה משלנו. לפעמים זה בדיוק מה שהוא מחפש, ולפעמים הוא זקוק קודם למישהו שיישאר עם הדברים שלו. אפשר להתחיל בשאלה פשוטה: „רוצה שאקשיב, או שנחשוב יחד מה לעשות?”
הניחו את הטלפון, אפשרו לאדם לסיים משפט והפגינו עניין בדרך שנוחה לשניכם. קשר עין יכול לעזור, אך אינו מבחן להקשבה: יש אנשים שקל להם יותר לדבר כשהם מביטים הצדה או הולכים יחד. מה שחשוב הוא תשומת הלב, ולא ביצוע של כללים חיצוניים.
פעולה אחת לשיחה הבאה
לפני שאתם מגיבים, נסו לסכם במשפט את מה ששמעתם: „אם הבנתי נכון, מה שהכביד עליך היה שלא התייעצו איתך”. אחר כך שאלו: „זה מה שהתכוונת?” השאלה משאירה מקום לתיקון ומונעת מאיתנו להניח שכבר הבנו הכול.
להקשיב גם כשלא מסכימים
אפשר לומר „אני מבין שזה היה מתסכל” בלי להסכים לפרשנות של כל מה שקרה. הימנעו מהשלמת משפטים וממעבר מיידי ל„גם לי קרה”. אם עולה אי־הסכמה, הפרידו בין הבנת החוויה לבין הדיון בפתרון. אם אתם עייפים או עסוקים מכדי להקשיב, עדיף לקבוע זמן ברור לשיחה מאשר להעמיד פנים שאתם פנויים.
אין צורך להפוך כל מפגש לשיחה עמוקה. גם כמה דקות של תשומת לב מלאה יכולות לתת לשיחה אחרת מקום. להמשך קריאה: על שמירת קשרים ותמיכה חברתית.
רוצים לברר מה מתאים לצורך שלכם?
