במדינה הידועה בחידושיה, מתחולל משבר שקט. ישראל, למרות ניצחונותיה הרבים, עומדת בפני אתגר מורכב הנוגע לבריאות הנפש, במיוחד באזורי הפריפריה שלה. הפער הזה, בולט כשהוא מונח לצד המרכז המשגשג ועגום בהשוואה לסטנדרטים של ה-OECD. מצב זה מחייב תשומת לב.
בריאות הנפש הוזנחה זמן רב, לעתים קרובות נרמסת תחת דאגות בריאותיות גופניות.
אך ככל שהמודעות לתחום גוברת בעולם, מערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל, במיוחד בפינותיה המרוחקות, מובאת למוקד גם היא.
במעבר מערי המרכז של ישראל לפריפריה, הפערים בתחום בריאות הנפש מדאיגים.
מתקנים: פחות מ-50 מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש.
אנשי מקצוע: כ-50 פסיכיאטרים וכ-200 מטפלים.
תקציב: כ-40$ לנפש.
המאבקים של ישראל מודגשים עוד יותר בהשוואה לממוצעי ה-OECD:
תקציב ממוצע של ה-OECD לבריאות הנפש: כ-120 דולר לנפש.
מספר ממוצע של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ב-OECD: כ-15 לכל 10,000 אוכלוסייה.
המספר הממוצע של מומחי בריאות הנפש בישראל: כ-8 לכל 10,000 אוכלוסייה.
המספרים הללו חושפים בעיה כפולה במערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל: אי שוויון ביתי בין מרכז לפריפריה וחסר בינלאומי ביחס לסטנדרטים של ה-OECD.
נוף בריאות הנפש בפריפריה של ישראל אינו רק דאגה; זו קריאה לפעולה. הפער בין המרכז המשגשג לפאתי הנאבקים, יחד עם הפיגור מאחורי תקני ה-OECD, מציירים תמונה של מדינה בצומת דרכים. עם מאמצים משותפים, שיתוף פעולה עם ישויות כמו GRC וחזון מאוחד, הדרך לשוויון בבריאות הנפש היא לא רק אפשרית אלא גם בהישג יד.
חייגו 8363* או שלחו פרטים נשמח לחזור אליכם
