כשישבתי שם, קורא שדיוויד בלאט נבחר להשיא את המשואה ביום העצמאות, לא יכולתי שלא לחוש תחושה עמוקה של גאווה והשראה. כאן היה אדם, שאובחן כחולה טרשת נפוצה, שסירב לתת למחלתו להגדיר אותו. במקום זאת, הוא המשיך לרדוף אחרי התשוקה שלו לייצג את ארצו בגאווה.
כמנהל מרכז שיקומי, ראיתי ממקור ראשון את הקשיים איתם מתמודדים חולי טרשת נפוצה. זו מחלה הרסנית שמשפיעה לא רק על הגוף, אלא גם על הנפש והרוח. רבים מהמטופלים איתם אני מדבר באים אלי בתחושת חוסר תקווה ומובסים, לא בטוחים לאן לפנות לעזרה.
אבל לראות את דיוויד בלאט זוכה להשיא משואה היה תזכורת רבת עוצמה לחוסן ולחוזק שיש לחולי טרשת נפוצה. אנשים שמוכיחים את המשפט שהחיים חזקים מהכול. לעומת משוקמים אחרים, חולי טרשת נפוצה רבים ממשיכים לנהל את חייהם באופן שוטף, לעבוד, לבלות, לגדל משפחה.
