כשאתם שומעים את המילים "פשיעה בחברה הערבית", מה עולה לכם בראש? האם זה המספר המחריד של הרציחות? אין זה סוד ש-2023 הייתה אחת השנים הקטלניות ביותר שנרשמו בחברה הערבית, עם כ-170 נרצחים מתחילת השנה. אבל יש צד למשבר הזה שלא מדברים עליו מספיק, והגיע הזמן שנאיר אותו.
לאחרונה, מרכז השיקום שלנו הפך לביתם של קבוצה בלתי צפויה: ניצולים מהמפגשים האלימים הללו. בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, הרוב לא מעורב בסכסוכים. הם אנשים רגילים, כמוני כמוכם, שמצאו את עצמם במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מדובר באנשים שהטיול השגרתי שלהם בשוק או הטיול בפארק הפך לאירועים משנים חיים בגלל כדור תועה, טעות בזיהוי או איומים על בלתי מעורבים כדרך להפחיד קרובי משפחה רחוקים.
והמספרים? הם מזעזעים. מלבד 170 האנשים שנרצחו השנה באופן טראגי, המשטרה מעריכה כי עוד אלף מבני העדה הערבית שלנו נפצעו. פציעות אלו, בדרגות שונות, מצביעות על אלפי חלומות מנפוצים של אנשים שחלקם יישארו נכים והחיים שלהם לא ייראו יותר כפי שהם רצו.
דרך עבודתי, אני רואה את החוזק והחוסן של הניצולים הללו מדי יום. אבל יותר מזה, אני רואה את ההשפעה הרחבה יותר על המשפחות והקהילות. לכל ניצול פצוע, יש סיפור של טראומה, התמדה ומסע לעבר שיקום החיים.
זו הקריאה שלי לפעולה: בואו נעביר את המיקוד שלנו. בעוד אנו מתאבלים על הנרצחים, בל נשכח את הקורבנות החיים ובני משפחותיהם. האדוות של גלי הפשיעה הללו הן גדולות ומשמעויות יותר משאי פעם אנחנו יכולים להבין.
